<h1>סמ"ק סימן ח'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
לאהוב את חבירו דכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעךא) כמוך, ובכלל זה הבא' שלום שבין אדם לחבירו ומכריעו לכף זכותב). לאהוב את חבירו אמר רבי עקיבא כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוךג). הוסיף בן עזאי ואמר גדול הימנו שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם. פי' אף על פי שאינו מקפיד על כבוד עצמו יש לו להקפיד על כבוד חבירו. ובכלל מצוה זוד) יש הבאת שלום שבין אדם לחבירו. ודוד המלך כתב בספרו, בקש שלום ורדפהו. ודע והבן כי מאד גדול השלום דאמר רבי יוחנן בית ראשון למה נחרב על שהיו בו ג' עבירות עכו"ם וג"ע וש"ד. בית שני למה נחרב. מכירים אנו שגדולים בתורה ובגמילות חסדים היו. אם כן מפני מה נחרב מפני שהיה בהם שנאת חינם. ונרמז בראשי תיבו' ד"איכה "ישבה "בדד "העיר "רבתי "עם "היתה. איב"ה רע"ה. וזה הוא דבר הנראה לעינים כי גדול עונש שנאת חנם מאד כי אותם שהיה בהם ג' עבירות נגאלו אחר ע' שנה. ואותם שהיה בהם רק שנאת חנם לא נתגלה קצםה). וגדול השלו' שהרי הקב"ה שינה בוו). ואפי' ישראל עובדי עכו"ם ושלום ביניהם אין מדת הדין יכולה ליגע בהם. שנאמר (הושע ד') חבור עצביםז) אפרים הנח לו, אבל חלק לבם עתה יאשמו. צא ולמד מדור המבול ודור הפלגה איזה חטאתם מרובה שהרי דור הפלג' בקשו לשלוח יד בעיקר שנאמר (בראשית י"א) ונעשה לנו שם, ודור המבול לא פשטו יד בעיקר, אלו נשטפו ואלו לא נשטפו. אלא שדור המבול היו גזלנים וחמסנים ושונאים זה את זה לכך נשטפו, ודור הפלגה כתיב (בראשית י"א) בהו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ולפיכך לא נשטפו. וגדול השלום שהרי בקש הקב"ה כלי לברך את ישראל ולא מצא כלי טוב מחזיק כל הברכות אלא שלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וברכת כהנים חותמת בשלום וי"ח ברכות חותמים בשלום. ואם אדם יודע שחטא לחבירו אל יתבייש מלבקש ממנו מחילה אפי' נחשב לקטן כי כולנו בני איש אחד אנחנו. ומצינו שרב שהיה גדול הדור הוה לי[ה] מילתא בהדי ההוא טבחא הלך ערב י"כ בבית של אותו הטבח לפייסו. ופיו הכשילו לאותו טבח ואמר למה בא רב כאן וכי סבור את שמת אני ונשל הקרדום מידו והרג את עצמוח) וכל שכן שיש לאדם לשאל סליחה ומחילה מחבירו דאית ליה מילתא בהדיה שאפילו נותן כל ממון שבעול' אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה שנאמר (בראשית כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'. ומניין שלא יהיה המוחל אכזרי שנאמ' ויתפלל בעדך. ודין הוא שימחול שהרי הוא צריך שימחול הקב"ה על כל מה שעשה ועיוות. וידוע יהי' לו שאם לא ימחול אין הקב"ה מוחל לו כדכתיב נושא עון ועובר על פשע, למי הוא נושא עון למי שעובר על פשע. וכן מצינו ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה ובא רבי עקיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך ונענ', ויצא' בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא מפני שזה מעביר על מדותיו, וזה אינו מעביר על מדותיו. ואם לא מחל אליו בפעם ראשונה יבקש ממנו פעם שנייהט) עד ג' פעמים ויותר לא יבקש. ואם מת קודםי) יביא עשרה בני אדם על קברו ויאמר אנא חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני שדברתי עליו. ואשוב לעניין ראשון כמה גדול המחלוקת שהרי ב"ד שלמטה אין עונשין עד י"ג שנה ובית דין שלמעלה עד עשרים. ובמחלוקת קרח אבדו אפילו יונקי שדים. יא) וגם אמרו חכמים (ירושלמי דפאה ופ' השלום) מותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקתיב) שנאמר (מלכים א' א') ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך. וגם אמרינן (שם) מפני מה נהרג אדוניה. עילה מצאו להרוג בעלי המחלוקת. וגם משל הקדמוני יהיה לעד, אם יקשור אדם ג' שבטים יחד לא ישברם גבור שבגבורים, וכשהם אחדים נפרדים אפילו חלש שבחלשים ישברם. והנה לכל השנאו' יש תקוה חוץ מאותה שנאה של קנאה, לכך ירחק אדם לבו מן הקנאה כי היא מוציאתו מן העולם, כמו שאמרו חכמים (אבות פ"ד)יג), גם מביא רקב בעצמותיו שנאמר [משלי י"ד] ורקב עצמו' קנאה, ואשרי מי שאין בו קנאה, כרבי אחאי בן יאשיה שלא נרקבו עצמותיו.
